החלטה בתיק ע"א 4031/14 - א

           זוהי בקשה למתן סעד זמני אשר יורה למשיבים להימנע מלבצע פעולה כלשהי, פיזית או משפטית, במקרקעין הידועים כרבע מחלקה XX בגוש XXXXX בשפרעם (להלן: המקרקעין), וזאת עד להכרעה בערעור שבכותרת.

1.        האחים יוסף, זכי, זכיה ומדל בחוס ז"ל (להלן: המנוחים) היו רשומים כבעלי המקרקעין (1/16 מהחלקה לכל אחד). ביום 29.3.2011 נרשם המשיב 1 כבעל המקרקעין לאחר שהציג בפני לשכת רישום המקרקעין העתק נוטריוני של ייפוי כוח בלתי חוזר מיום 17.1.1962 (להלן: ייפוי הכוח) לפיו מכרו לו המנוחים את המקרקעין. כעבור שלושה ימים, ביום 1.4.2011 כרת המשיב 1 הסכם המסדיר הלוואה בסך 1.5 מיליון ש"ח מאת המשיב 2, הנושאת ריבית בשיעור של 2% לחודש, ולהבטחת פירעון ההלוואה נרשמה על המקרקעין משכנתא לטובת המשיב 2. סמוך לאחר מכן הגישו המבקשים, יורשיו של יוסף בחוס המנוח, תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה לביטול הרישום של המשיב 1 כבעלים וכן לביטול המשכנתא שנרשמה לטובת המשיב 2, בטענה כי ייפוי הכוח מזויף. במקביל עתרו המבקשים למתן צו מניעה זמני שיאסור על המשיבים לבצע פעולה כלשהי ביחס למקרקעין, ובהסכמת הצדדים הורה בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ע' גרשון) על מתן הצו המבוקש, בכפוף להפקדת ערבות על-ידי המבקשים.

2.        בפסק דינו מיום 11.5.2014 קבע בית המשפט המחוזי כי נקודת המוצא היא שרישום מקרקעין מוסדרים מהווה ראיה חותכת לתוכנו וכי המבקשים לא עמדו בנטל ההוכחה המוגבר המוטל על הטוען שהרישום יסודו במעשה תרמית וזיוף. בית המשפט הוסיף וציין כי המבקשים לא הוכיחו את טענותיהם אלה אף לא במאזן הסתברויות באומרו כי המשיב 1 ועו"ד מנחם וקסמן - אשר היה אחד מעורכי הדין שחתימתו מופיעה על ייפוי הכוח - העידו מכלי ראשון על האותנטיות של ייפוי הכוח ועל כך שהחזיקו בידיהם את העותק המקורי שלו. מנגד, קבע בית המשפט, למבקשים אין ידיעה אישית בדבר מעשי מורישיהם בשנת 1962, והם אף לא העידו מומחים להשוואת כתבי יד בתמיכה לטענתם כי מדובר בזיוף. משכך, קבע בית המשפט כי טענותיהם של המבקשים הן בגדר השערות בלתי מבוססות, ללא ראיות התומכות בהן. לבסוף קבע בית המשפט המחוזי כי גירסת המשיב 1, אשר טען שלא רשם את זכויותיו במהלך השנים מכיוון שהדבר לא היה נהוג במגזר הערבי ובחר לעשות כן עתה מכיוון שהמשיב 2 דרש זאת כתנאי למתן ההלוואה המובטחת במשכנתא, היא גירסה מפורטת והגיונית. אשר על כן, דחה בית המשפט המחוזי את תביעת המבקשים.

3.        ביום 8.6.2014 הגישו המבקשים את הערעור שבכותרת ובד בבד הגישו את הבקשה דנן למתן סעד זמני המורה למשיבים להימנע מלבצע כל פעולה - פיזית או משפטית - במקרקעין, עד להכרעה בערעור. לטענת המבקשים מאזן הנוחות נוטה לטובתם מכיוון שאם יתאפשר למשיבים לבצע דיספוזיציה במקרקעין, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו ולהחזיר לידיהם את המקרקעין אם ערעורם יתקבל. המבקשים טוענים כי המקרקעין רשומים על-שם משפחתם החל משנת 1937, כי הם מעבדים אותם ברציפות משנת 1967, וכי בשל כך מדובר בשטח שאוצר עבורם ערך סנטימנטלי שאינו ניתן לפיצוי כספי. כמו כן טוענים המבקשים כי המשיב 1 ביקש משלטונות מיסוי מקרקעין פטור מקנס על אי-הצהרה כי רכש את המקרקעין, בציינו כי הוא מתקיים מגמלת ביטוח לאומי ואין לו הכנסה אחרת, ולשיטתם הצהרה זו מלמדת שלא יוכל לפצותם בכסף במקרה שערעורם יתקבל. המבקשים מוסיפים וטוענים כי המשיב 1 השתהה במימוש זכויותיו במקרקעין אף שרכש אותם לטענתו בשנת 1962, ובנסיבות אלה הם סבורים כי לא יינזק מעיכוב קצר נוסף. אשר לסיכויי הערעור טוענים המבקשים כי בית המשפט התעלם מכך שלא הייתה בידם אפשרות להוכיח את טענת הזיוף על-ידי בחינה גרפולוגית של ייפוי הכוח, מכיוון שזו יכולה להיעשות רק על בסיס מסמך המקור שאינו בנמצא. עוד הם טוענים כי גירסתו של המשיב 1 מעוררת סימני שאלה רבים וכי לא עלה בידו להסביר מדוע לא ביקש לעשות שימוש כלשהו במקרקעין במשך 49 שנים, מדוע לא רשם אותם על שמו ומדוע לא עלה בידו להעיד עדים ששמעו ממנו בזמן אמת על כך שרכש את המקרקעין.

4.        המשיב 1 טוען כי סיכויי הערעור נמוכים ולטענתו מלבד ממצאיו המבוססים של בית המשפט קמא יש להתייחס לטענות נוספות שטען, אליהן לא נדרש בית המשפט ואשר מספיקות על מנת לדחות את תביעת המבקשים. בהקשר זה מזכיר המשיב 1 כי טען שהמבקשים כיורשיו של יוסף בחוס המנוח אינם מורשים לתבוע בשם יורשי המנוחים כולם, וכן הוא מזכיר כי העלה טענות ביחס לתוקף צווי הירושה שהציגו. עוד טוען המשיב 1 כי בית המשפט קמא מצא אותו ואת עו"ד וקסמן מהימנים וכי מדובר בממצא עובדתי שבו אין ערכאת הערעור נוטה להתערב, בפרט שעה שהמבקשים לא הביאו כל ראיה התומכת בטענתם כי ייפוי הכוח מזויף ונמנעו מלהציג חוות דעת מומחה בעניין. אשר למאזן הנוחות טוען המשיב 1 כי בשקלול הריבית בגין התקופה שבה עמד בתוקפו צו המניעה שניתן על-ידי בית המשפט המחוזי, עומד חובו הנוכחי למשיב 2 על סך של למעלה מ-3 מיליון ש"ח. בנסיבות אלה סבור המשיב 1 כי אין להותיר את צו המניעה על כנו ולו יום אחד נוסף והוא מוסיף וטוען כי הפסיקה נוטה לעכב ביצוע פינוי מקרקעין רק כאשר הם משמשים לדירת מגורים ולא במקרה כגון זה שבו ניתן יהיה לפצות את המבקשים בכסף. לחלופין טוען המשיב 1 כי אם יינתן סעד זמני יש להתנותו בהפקדת ערבות לכיסוי הנזקים הריאליים שיגרמו לו ממתן הסעד ולשיטתו מדובר בסכום שלא יפחת מ-3 מיליון ש"ח. לבסוף מציין המשיב 1 כי ההתחייבות העצמית שהופקדה חתומה על-ידי המבקש 1 בלבד ולא על-ידי המבקשים כולם, ולשיטתו מדובר בפגם חמור המעורר ספק אם יתר המבקשים מסכימים להתחייבות זו.

5.        המשיב 2 מצטרף לטענות המשיב 1 בעניין סיכויי הערעור, וגם לשיטתו מדובר בסיכויים נמוכים עד אשר לא קיים סיכוי ממשי להתערבות בית משפט זה בקביעותיו של בית המשפט קמא. אשר למאזן הנוחות טוען המשיב 2 כי המשיב 1 לא פרע את ההלוואה בסך 1.5 מיליון ש"ח שניתנה לו במועד שהוסכם ביניהם (1.10.2011) ומאז ועד עתה הוא אינו יכול לממש את המשכנתא בשל צו המניעה שניתן בבית המשפט המחוזי. עוד טוען המשיב 2 כי חובו של המשיב 1 (קרן וריבית) עומד כיום על 2.58 מיליון ש"ח ולטענתו סכום זה קרוב לשווי המקרקעין המוערכים על-ידו בכ-2.9 מיליון ש"ח. בשל כך טוען המשיב 2 כי אם יינתן סעד זמני נוסף הוא לא יוכל להיפרע מן המקרקעין את מלוא סכום החוב המגיע לו.

6.        דין הבקשה להתקבל.

           סעד זמני בערעור ניתן במקרים שבהם מראה המבקש כי סיכויי ערעורו טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (ראו למשל ע"א 2501/05 ששון נ' כרמל איגוד למשכנתאות והשקעות בע"מ, פס' 6 (18.4.2005); ע"א 3022/13 זועבי נ' חמאתי, פס' 6 (27.8.2013)). במקרה שלפנינו נראה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים שהמקרקעין היו בבעלות משפחתם מזה עשרות שנים, ולטענתם, שלא נסתרה, הם אף מעבדים אותם בפועל ומוסקים את עצי הזית הנטועים עליהם. לפיכך, דחיית הבקשה לסעד זמני תנתק למעשה את הקשר ארוך השנים שבין המבקשים והמקרקעין באופן בלתי הפיך. המשיבים, לעומת זאת, לא טענו לקיומה של זיקה מיוחדת למקרקעין והמשיב 1 חיכה, כזכור, קרוב לחמישים שנים בטרם מימש את זכויותיו בהם. לפיכך, הנזק שייגרם למשיבים ממתן הסעד הזמני הוא כספי בלבד, וככזה הוא ניתן לפיצוי. בהקשר זה יש לציין כי המשיבים לא טענו שהמבקשים נעדרים אמצעים לפצותם במקרה שהערעור יידחה, וממילא לא הוכיחו את הדבר. אשר לנזק הכספי העלול להיגרם למשיבים, יש לציין כי שני המשיבים סתרו האחד את השני בהערכת סכום החוב (המשיב 1 טען שמדובר בלמעלה מ-3 מיליון ש"ח והמשיב 2 טען שמדובר ב-2.58 מיליון ש"ח) אך איש מהם לא תמך את טענותיו בתצהיר. זאת ועוד, המשיב 1 לא הבהיר מדוע לא פרע ומדוע אין בכוונתו לפרוע ולו חלק מהחוב באמצעים אחרים והמשיב 2 לא הבהיר מדוע לא נקט ואין בכוונתו לנקוט באמצעים אחרים לגביית החוב. משכך, לא ניתן לשלול את האפשרות שביכולתם להקטין את הנזק שייגרם להם לטענתם ממתן צו המניעה. ויודגש- ברי כי ככל שחולף הזמן הנזק הכלכלי שנגרם למשיבים - אשר זכו בדין בבית המשפט קמא - הולך וגדל, אלא שלכך ניתן למצוא פתרון בהעלאה משמעותית של סכום הערבות שאותה יחויבו המבקשים להפקיד. נוכח כל האמור, סבורני כי יש הצדקה למתן סעד זמני אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור, ובהקשר זה די שאציין כי לא מצאתי שמדובר בערעור שסיכוייו קלושים במובהק.

           עם זאת, לצורך השגת תכליתו של הסעד הזמני שהתבקש די במתן צו מניעה האוסר על ביצוע כל דיספוזיציה במקרקעין, ואין מקום למתן צו בנוסח הגורף שהתבקש. זאת ועוד- משהוגשה הבקשה בשם המבקשים כולם, יש צדק בטענת המשיבים כי על המבקשים כולם לחתום על התחייבות עצמית.

7.        אשר על כן, ובכפוף לאמור לעיל, הבקשה מתקבלת. המשיבים יימנעו מלבצע כל דיספוזיציה במקרקעין עד להכרעה בערעור, ובלבד שהמבקשים יפקידו עד ליום 14.8.2014 ערבות בנקאית אוטונומית וצמודה למדד המחירים לצרכן בסך 300,000 ש"ח להבטחת נזקי המשיבים וכן יפקידו עד אותו המועד כתב התחייבות עצמית מתוקן החתום על ידי כל המבקשים.

           אין צו להוצאות.

           ניתנה היום, ב' בתמוז התשע"ד (30.6.2014).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   מש

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,   www.court.gov.il התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: